כשבתיה, הבת של סימון, שלחה אלי תמונה של המרק שאבא הכין לה, היה לי ברור שאני חייבת להגיע כמה שיותר מהר לסימון ללמוד ממנו את הסוד למרק שאני יכולה לחוש בטעמיו אפילו דרך תמונה.

אז נסעתי לסימון, חמושה במצלמה ומלאה התרגשות, ותהיתי אם באמת הטעמים יהיו כפי שזכרתי אותם מהבית של סבתא. ספויילר: בול אותה צלחת ואותו טעם של נחמה.

סימון הוא בעלה של מירי, שהיא אחות של סבתא שלי. הוא בן 91 והיא בת 81. פער לא קטן ויוצא דופן בהתחשב בשנה שבה התחתנו.

שניהם עלו לארץ מאותו האזור – הוא מרומניה והיא מטרנסילבניה שחלק מהזמן נשלטה על ידי ההונגרים. האוכל שלהם דומה אבל שונה. בזמן שהוא גדל על ממליגה, איקרה ואוכל מאוד מוקפד ומסודר, היא גדלה על גולאש, כרוב ממולא ומנות יותר עזות וחצופות.

במשך שנים ארוכות עסקו שניהם בתפירה. הוא היה חייט ותפר בגדים בבית ומחוצה לו והיא עזרה לו ועסקה בזה גם בעצמה.

ואז הגיעו השנים בהם עבודת כפיים נתפסה על ידי מכונות וכח אדם זול בסין ושניהם מצאו את עצמם בבית. במרץ 1979, רגע לפני פסח, סימון הבין שהוא חייב להביא פרנסה הביתה ועבר לעבוד כנהג קטר בפוספטים של נמל אשדוד ולאחר 10 שנים, כשהוא בין 68, פרש שלא מרצון ומאז הוא בבית עם מירי, שומרים על הגחלת והתרבות עליהם גדלו ועל המשפחה שהצליחו לבנות ב-10 אצבעות.

המרק הזה, שלמדתי להכין איתו בבוקר מדהים, היווה הצצה מופלאה לחייו. לדיוק, לסבלנות, לעובדה ששום דבר בבית לא נזרק. עשבי התיבול יצאו מהמקפיא “כי חבל לזרוק”, קמצוץ אבקת מרק שנותרה בכוס עורבבה גם היא עם נוזלים כדי להוסיף לסיר ולא לבזבז ואפילו הכרוב, אותו תוכלו לראות בתמונה, הוא בעצם גזע הכרוב הפנימי אותו נוהגים רבים לזרוק.

אין כאן עניין של קמצנות אלא של ערך. שלא זורקים עמל של אדם ולא מבזבזים אוכל. ושמכל דבר אפשר להכין ארוחה מספקת ומרפאה.

הצצה קטנה אל רשימת המצרכים וקצת קשה להבין איך מכל כך מעט מצרכים, רובם שוכנים באופן קבוע במקרר או במקפיא, אפשר להוציא סיר עם כל כך הרבה עומק וכל כך הרבה רוגע. זה באמת מופלא.

וכן, סימון מכין את המרק הזה כל שבוע ואוכל אותו כל יום. ובגילו המדהים, 91, כנראה שזה אכן התרופה והסוד השמורים לחיים ארוכים ויפים.

• הכנתם? אל תשכחו לשתף אותי בתמונות בעמוד האינסטגרם או בקבוצת הפייסבוק. 
• רוצים את כל המתכונים הכי שווים ישירות למייל שלכם? הרשמו כאן לעדכונים (ההרשמה בחינם וניתן לבטל בכל עת).
• מחפשים סיר מתאים למרק? הכנתי לכם מדריך מפורט לבחירת סירים מומלצים.

מרק עוף וירקות שהוא התרופה להכל

מצרכים:
3-4 עצמות בקר למרק – כן, ככה מבקשים מהמוכר
4 חלקי עוף עם העור
1 בצל לבן, קלוף
3 גזרים, קלופים
1/4 כרוב לבן
1 שורש פטרוזיליה, קלוף
2 ענפי סלרי
1/3 צרור שמיר
1/3 צרור פטרוזיליה
3 כפות אבקת מרק עוף (או: מתכון לאבקת מרק ביתית)
1/3 שקית אטריות דקות למרק

אופן הכנה:
– מנקים את העוף כמו שצריך: שמים את חלקי העוף בקערה גדולה ושופכים עליהם מים רותחים עד כיסוי. מניחים ל-10 דקות. מוציאים ובעזרת סכין קטנה מושכים החוצה את הנוצות הקטנות שיש על העור. את שאר הנוצות הקטנטנות, יש כאלה גם אם אתם לא ממש רואים אותן, שורפים בצמוד ללהבת הגז (מצמידים את החלד החיצוני ללהבה ומסובבים מסביב).
– בסיר גדול, ממש גדול, שמים את עצמות הבקר ומכסים במים קרים עד ל-3/4 גובה הסיר. מביאים לרתיחה. מדי פעם מקפים את הקצף שצף למעלה במים. אחרי הרתיחה מבשלים במשך 20 דקות.
– מוסיפים את העוף ומבשלים במשך 10 דקות נוספות ביחד עם הבשר. בכל הזמן הזה, אם יש קצף למעלה, מוציאים אותו עם כף.
– חותכים את הגזר ושורש הפטרוזיליה לחצי ומוסיפים למרק ביחד עם הכרוב, הסלרי והבצל הקלוף (בשלמותו). שימו לב שבשלב זה לא שמים את עשבי התיבול.
– מבשלים במשך 50 דקות בערך או עד שהבשר שצמוד לעצמות רך מאוד – פשוט בודקים עם מזלג.
– שמים בכוס 3 כפות אבקת מרק ומוזגים מעל מהמים של המרק עד ל-3/4 גובה של הכוס. מערבבים היטב עם כפית עד שאין גושים קטנים ומוסיפים לסיר. אם נשאר לכם קצת אבקה בתחתית הכוס מוסיפים עוד מים, מערבבים ושוב מוסיפים.
– מוסיפים את עשבי התיבול בשלמותם, לא קצוצים.
– מבשלים במשך 10 דקות נוספות וטועמים אם המרק זקוק לעוד קצת מלח או לא. לרוב לא תצטרכו ועדיף שהוא ישאר עדין.
– מוציאים את עשבי התיבול והבצל וסוגרים את האש.
– מבשלים אטריות דקות בהמון מים עם כף מלח עד שהן רכות, זה לוקח בערך 7 דקות. מסננים מתחת למים זורמים ומזלפים מעל כף שמן. מערבבים היטב ומגישים את קערת האטריות לצד המרק.

הערות ושדרוגים
– שטיפת האטריות נועדה להוציא את העמילן כדי שלא יווצר לכם גוש של אטריות. זאת גם הסיבה ששמים מעט שמן לאחר הסינון. כששאלתי את סימון למה לא שמים שמן בסיר עם המים, הוא צחק ואמר “הרי עוד רגע נסנן את האטריות תחת מים זורמים וכל השמן ישטף החוצה”.
– בטח תשאלו מה עושים אם אין עצמות בקר. שאלתי את זה בעצמי וסימון צחק ואמר ששם נמצא הטעם, השומניות, העומק. בקיצור – לכו לקנות.
– חשוב להוציא את עשבי התיבול והבצל לאחר הבישול כי הם מעכירים את המרק. ברגע שהם סיימו את תפקידם מוציאים אותם. ובאותו עניין – אל תוותרו על השמיר גם אם אתם לא אוהבים אותו (כמוני). קחו בחשבון שהוא לא סופר דומיננטי ומאוד תורם כאן לטעם.