כבר מגיל שנתיים אהבתי ספרים. במשפחה מספרים שיכולתי לשבת שעות ולהקשיב למילים, להאזין לאינטונציות.

כשלמדתי לקרוא, דבר ראשון שעשיתי היה לקחת ספר ולצלול לתוכו – הבית של יעל, הילד הזה הוא אני, בני דניאל, לחיות ולאהוב, געגועי לקיסינג’ר, לזכור ולשכוח. כל אחד מהם היה עולם ומלואו, כל אחד מהם טלטל את עולם הדמיון, גרם לי להתאהב בדמויות, להתרגש איתן, להזדהות.

איפשהו אחרי הצבא איבדתי את היכולת לקרוא, זה לא שלא הצלחתי להבין את המילים, פשוט איבדתי סבלנות. בכל פעם שהבאתי את הספר למיטה, ריצדו לפני המילים והפכו למעמסה. פשוט לא הצלחתי להתרכז מספיק, לצלול פנימה כמו פעם.

אז נטשתי אותם. את הספרים הארוכים והקצרים, את המילים החכמות והרעיונות המופלאים. על הדרך הפסקתי לקרוא עיתונים ואפילו טלוויזיה לא מצליחה להחזיק אותי.

בדיעבד הבנתי שהפלפל בת** שלי והפרעת קשב וריכוז הן אלה שאחראיות לבעיה. שני החמודים האלה היו שם תמיד אבל התגברו עם השנים וביחד עם עומס עבודה, יותר מדי שעות מול מסך הטלפון ופחות מדי שעות שינה, הפכו למפלצת קטנה שהרחיקה אותי ממה שהכי אהבתי – לקרוא.

ואיך זה קשור לשייק אתם שואלים? הו, טוב ששאלתם.

בשייקים התאהבתי לפני שנה וחצי, זאת הייתה הדרך שלי להכניס פירות לגוף. עד אז המקסימום שאכלתי היה תפוח, עדיף ירוק, חמוץ וקשה. כששתיתי בפעם הראשונה שייק אננס ופסיפלורה באחד מדוכני הקניון הבנתי פתאום מה פספסתי וכמה עושר של טעמים יש בפירות.

אז התחלתי להכין אותם בבית. קניתי שקיות מלאות בפירות צבעוניים ומתוקים, גידלתי אדניות מלאות בנענע ועם הזמן הוספתי גם צ’יה ותרד, ספירולינה ואסאי. זה אמנם נשמע כמו תרופה של מכשפות, אבל הפירות היו כל כך מתוקים שאפשר היה להחביא בתוכם מלא דברים בריאים שלא תמיד קל לצרוך בדרך אחרת.

מאז אני מקפידה להכין לעצמי לפחות פעם ביום שייק סבלנות שכזה.

ולמה סבלנות? כי עם הזמן גיליתי ששייק, לעומת מים או דיאט קולה, שותים לאט. הוא סמיך יותר ומשביע ולכן קשה לשתות אותו בלגימה ארוכה. ומה שהתחיל כפינוק מתוק הפך לחצי שעה של שקט. חצי שעה שבה אני והשייק שלי יושבים בסלון, מול המרפסת הקטנה, ולוקחים הפסקה מההיסטריה של היום. הפסקה קטנה שבזכותה חזרתי לקרוא.

חזרתי לאהוב את המילים, להתרגל אליהן, ללמוד איך להתמודד איתן. חזרתי לקרוא כי פתאום הראש היה פנוי לזה. כי היה לי שקט. כי היה זמן.

נכון שלא חזרתי לצלול פנימה במשך שעות, לוותר על שינת לילה כדי לגלות את סוף הספר, אבל זאת התחלה, והיא חשובה והכרחית. לפחות בשבילי.

הפוסט הזה הוא הדבר הכי רחוק ממתכון. יהיו בו אמנם רשימה של מצרכים ואופן הכנה, אבל אני בעיקר מקווה שהוא יהווה השראה. שהוא יגרום לכם לקחת חצי שעה של הפסקה. שתזכרו בו כשתאכלו מחר ארוחת צהריים ותשאירו את הטלפון בחדר ליד. שתלכו לישון חצי שעה קודם, לא כדי להרוויח עוד קצת זמן במיטה, כדי להרוויח את עצמכם. כדי לתת לראש להתרוקן מכל הלחצים והמיילים.

זה לא מנוחה מוחלטת, זאת התחלה. והיא חשובה והכרחית עבור כולנו.

וכמו שהבטחתי, הנה גם סוג של מתכון לשייק שמלווה אותי כבר מעל שנה. שילוב שעושה לי טוב בבטן ומחזיק אותי עירנית ושבעה למשך כמה שעות.

אני יודעת שההמלצה היא לצרוך פירות בצורתם הטבעית, זאת אומרת – לא לטחון אלא לאכול. בעיקר בגלל הסיבים התזונתיים והעובדה שבתוך כוס מיץ יש כמה וכמה תפוזים, מיץ שלא בהכרח ישביע אתכם, לעומת זאת, אם תאכלו 3 תפוזים אין ספק שתשבעו.

אבל…

אחד הדברים שאני מאוד מאמינה בהם הוא לעשות מה שטוב לנו, תמיד יהיה משהו טוב יותר, דרך מוצלחת יותר, סופר פוד היסטרי ש”איך זה שאת לא מוסיפה לשייק שלך” ו”למה את לא אוכלת תפוז במקום לסחוט אותו”. אז לכל המקטרגים, אתם אולי צודקים אבל יש משהו אחד שאתם לא מבינים – החיים הם שביל ארוך של בחירות שאת חלקם לעולם לא נצלח בגבורה ואת חלקם אפילו לא ניקח, יש יופי עצום בשטח אפור, יש שמחה נהדרת בהחלטות שעושות טוב בבטן ולא בהכרח טוב למשקל. ואם יש משהו שלמדתי בשנה וחצי האחרונות, זה כמה חשוב לאזן. בהכל.

זהו, חפרתי! קדימה לשייק.

כמו שכבר כתבתי לכם, לא מדובר ממש במתכון אלא ברעיון, שילוב שאני אוהבת במיוחד. אתם לגמרי יכולים לשנות ולגוון, להחליף את התותים בתפוח ירוק, להוסיף יוגורט, להוריד את המייפל. כל שילוב יעבוד, באמת.

והפעם יש לי גם המלצה, לכל אלה שתמיד שואלים אותי באיזה מיקסר אני משתמשת, איזה בלנדר כדאי לקנות ואיזה סכין חותכת הכי טוב. אז הפעם, ברוח המתכון, הנה ההמלצה שלי לבלנדר/שייקר שבאמת באמת עושה את העבודה (מזמינה אתכם לבדוק אותי :)).

האמת היא, שאני שומעת על הבלנדר הזה כבר חודשים מכל עבר והחלטתי שהגיע הזמן לנסות אותו בעצמי. אז טחנתי פירות, עם מלא קרח (הסיוט של כל בלנדר) והופתעתי לגלות שתוך 45 שניות נוצר שייק חלק וסמיך בתוך כוס ממנה אפשר לשתות, עם קש או בלעדיו.

בלי מיכלים ענקיים שצריך לשטוף – ואתם כבר יודעים שאני ושטיפת כלים לא חברים – ובלי טונות של בג’ראס (זאת לא מילה תקנית נכון?). בקיצור, קוראים לו נוטרי נינג’ה והוא באמת אחד המוצרים היותר מוצלחים שידע המטבח שלי ואחת המתנות הכיפייות שקיבלתי.

עוד פרטים עליו תוכלו לקרוא כאן (ולא, אני לא מקבלת אחוזים על המכירה שלו, אז תרגישו חופשי לשלוח לי בתמורה כוס שייק או סתם לספר לי איך יצא המשקה שלכם, תכלס זאת התודה הכי משמחת שיש) – http://sarig.com/ninja/

יאללה מתכון!

שייק סגול שעושה מצב רוח

מצרכים (לשייק די גדול):
3-4 תותים
1/2 כוס אוכמניות קפואות או טריות
10 עלי נענע
מיץ מ-1/2 לימון
מיץ מתפוז אחד (אפשר תפוז רגיל או תפוז דם או אשכולית)
כפית מייפל (ממש לא חובה, תלוי במתיקות של הפירות)
10 קוביות קרח

אופן הכנה:
– מניחים את כל הפירות בבלנדר, מוסיפים מעל מיץ לימון ותפוז ומכסים בקרח.
– טוחנים במשך 45 שניות וטועמים. אם השייק טיפה חמוץ לכם אפשר להוסיף מייפל.
– אני אוהבת להוסיף לו מיץ לימון אחרי הטחינה ולערבב מעט, זה נותן בעיטה קטנה של חמיצות.