מאז שסבתא שלי נפטרה, לפני שנה, אני מתקשה לאפות או לבשל את האוכל שלה. האובדן עוד טרי, הגעגוע עצום ובגדול אני לא מסוגלת להריח ריחות שמזכירים לי אותה. לא מסוגלת להתמודד עם העובדה שהיא כבר לא כאן. איכשהו היה לכולנו נדמה שהיא תחיה לנצח.

אבל זה לא קרה. היא נלחמה עד הסוף ורצתה להשאר אבל לאלוהים היו תכניות אחרות והוא החליט שהגיע הזמן שהיא וסבא יתאחדו בחזרה.

מצד שני, בתוך תוכי אני יודעת כמה היא רצתה שיספרו עליה. כמה הייתה חשובה לה התרבות ההונגרית והרומנית עליה גדלה. כמה היא התרגשה בכל פעם כששף הכין מאכל הונגרי בטלוויזיה “ערוץ 11, גלושקה, תפתחי” ומיד ניתקה.

אז אני מתמודדת. מנסה בכל זאת להריח. בכל זאת להוסיף פפריקה שתמיד מזכירה לי אותה, בכל זאת להכין את הדברים שהיא הכינה. מכינה ובוכה בלי יכולת להפסיק ומקווה שהיא גאה ושמחה. שמחה שכל כך הרבה אנשים קוראים עליה, מכינים את האוכל שלה ומעבירים את הזכרונות היפים האלה הלאה, גם למשפחה שלהם.

פעם, אני בטוחה, יהיו אלה הילדים שלהם שיזכרו אותם בזכות האהבה שהם הביאו לשולחן.

את הסופגניות האלה סבתא נומי שלי נהגה להכין כל חנוכה והן היו הסופגניות היחידות שהיא אהבה. “אני לא אוהבת את הסופגניות שמכינים היום” היא התלוננה כל שנה. “הן בצקיות ומלאות בשמן” נהגה לרטון בכל פעם כשניסיתי להביא למפגש המשפחתי גם סופגניות שוות מקונדיטוריה.

הצ’ורגה, שבעברית קיבלו את השם קשקשניות, היו בדיוק ההיפך מכל מה שמוכר. הן דקות, השמן כמעט ולא מורגש בהן, והריבה? כמעט תמיד מדובר היה בריבת משמשים ביתית. כזאת שמאזנת בחמיצות שלה את השמן ואת המתיקות.

אחרי שהיא נפטרה, נזכרתי שלפני כמה שנים, כשעוד לא לגמרי ידעתי לאפות כמו שצריך, והעקשנות שלי הייתה בשיאה, הכנתי סופגניות קלאסיות בבית.

סבתא הגיעה לבקר ואני, בבטחון מלא, הגשתי לה את הסופגניות. בעדינות ששמורה הייתה אצלה רק לשיחות איתי, היא אמרה שהן קצת דחוסות ובצקיות. ואני? מה עושה מישהי בלי יכולת להכיל? ברור, התפרצתי עליה שהיא לא מבינה כלום. שככה זה צריך להיות.

סבתא חכמה הייתה לי. וחדה מאין כמותה. כשהיא קלטה שנפגעתי היא מיד אמרה שהן נהדרות ממש. אבל אני כבר התכנסתי וכעסתי.

מעולם לא יצא לי להגיד לה שהיא צדקה. רק אחרי שהלכה נזכרתי בזה ולחשתי לה בשקט שאני אוהבת אותה ושאין כמו הצ’ורגה שלה.

סופגניות צ’ורוגה או: הקשקשניות של סבתא

המתכון מתוך ספרו של טומי לפיד “פפריקה”, שסבתא נהגה לבשל ממנו המון, עם שינויים קטנים.

מצרכים (13-14 סופגניות):
1 כוס (140 גרם) קמח לבן
1 שקית סוכר וניל או כף סוכר לבן
1 כף שמנת חמוצה
4 חלמונים (הצהוב)
שמן לטיגון עמוק

להגשה:
אבקת סוכר או סוכר וניל או סוכר רגיל
ריבת משמשים

אופן הכנה:
– בקערת מיקסר עם וו לישה, או בקערה בינונית, לשים את כל המצרכים לבצק די רך ודביק. מכסים ומניחים לבצק לנוח במשך 20-30 דקות.
– מרדדים את הבצק על משטח מקומח היטב, לעלה דק בעובי 1/2 ס”מ, וחותכים למלבנים ברוחב 6 ס”מ וגובה 10 ס”מ.
– מניחים את מלבן הבצק כשהצד הרחב כלפיכם ויוצרים חתך אלכסוני באמצע. לוקחים את שפיץ הבצק המרוחק ותוחבים אותו לתוך החתך ומוציאים החוצה. רוצו לסטורי שלי באינסטגרם יש סרטון של ההכנה (אם הוא כבר לא שם חפשו או בהיילייט באינסטגרם).
– מחממים שמן לטיגון עמוק ומטגנים משני הצדדים עד הזהבה יפה. מוציאים לנייר סופג.
– ממתינים מעט שהסופגניות תתקררנה ומאבקים בנדיבות באבקת סוכר. אם רוצים לצפות בסוכר רגיל או סוכר וניל מצפים מיד אחרי שהן יוצאות מהשמן, בעודן חמות.
– מגישים עם ריבה ביתית שאוהבים.

הערות ושדרוגים
– אני הכנתי אותן כאן בתמונה דקות מאוד אבל במקור סבתא הכינה אותן קצת יותר עבות. “אם יש בועה בבצק בזמן הטיגון זה אומר שהבצק מעולה” היא נהגה לומר. אז אם מופיעה לכם בועה, הרווחתם.
– אפשר כמובן להגיש את הסופגניות לצד כל ריבה שאוהבים או ממרח שוקולד.
– ניתן להכין את הסופגניות כמה שעות קודם ולחמם קצת בתנור או בטוסטר אובן לפני ההגשה.
– המתכון בשיתוף סוגת.