כבר שנים שאני עורכת וכותבת באתרי אוכל כאלה ואחרים וכבר שנים שאני מנסה להשריש את האידיאולוגיה האישית שלי – להביא לתודעה מקומות פחות מוכרים. כאלה שלא בהכרח מחזיקים יחסי ציבור ולא ממוקמים רק באזור המרכז. אלה שמתקשים לשווק את עצמם כמו שמגיע להם.

למרות היופי בדבר, בחיי היום יום שלי זה לא תמיד כל כך פשוט כמו שזה נשמע. להוציא כתב לערים מרוחקות זה לא עניין של מה בכך. זה לוקח יותר זמן, יותר כסף, יותר משאבים ולא תמיד קל להגיע למידע על המקומות רק משמועות או טלפונים. וכשצריך לבקר במקום כמה פעמים כדי לדעת אם להמליץ או לא, זה הופך את העניין לטיפה מסובך יותר.

בסוף, הכי קל לי לכתוב על הפיצרייה מתחת לבית או זאת שממוקמת חצי שעה מהעיר שלי. כי אני שם הרבה פעמים, בעיקר כי היא קרובה אלי וכי בואו נודה על האמת – לצאת באמצע שבוע ליום שלם של אוכל בצפון או בדרום זה כמעט בלתי אפשרי מבחינת העבודה. זה מותיר לי לרוב את ימי שישי הקצרים שבהם אני משתדלת לנסוע רחוק יותר, אבל גם אז צריכה לחזור מהר כי השבת נכנסת.

זה לא אומר שאני מוותרת, להיפך, אבל היה לי חשוב להסביר את זה כי מובנת לי לגמרי הדרישה מכם, וחשובה לי מאוד, והלוואי ואצליח יותר.

מה שמוביל אותי לשולה כנפו. אחת הנשים המרשימות והלבביות שפגשתי.

כנפו היא ילידת מרוקו, עלתה לארץ בגיל 6 והשתקעה בירוחם. במשך שנים היא התמודדה עם קשיים כלכליים כאלה ואחרים ובסוף החליטה, באומץ רב ועם המון כח פנימי, לא לוותר לעצמה ולסיטואציה שהחיים זימנו לה והצטרפה לפרויקט המבשלות בירוחם שמאפשר לנשים לבשל בבית ולהתפרנס מהכשרון שלהן.

היא מקיימת סדנאות בישול ואפייה, מארחת עשרות אנשים בבית שלה – ממתנדבי תגלית ועד מנכ”ליות ואנשי מפתח בתעשייה, עוברי אורח, פודיז ומשפחות. והיא בעיקר פותחת את הלב שלה ומהווה השראה.

כי הרבה מעבר לקוסקוס ומפרום, קציצות דגים ולחמניות רכות כמו ענן, כנפו היא מלאך בשליחות. היא מחזקת אחרים על ידי הסיפור שלה ומוכיחה שכל מה שצריך כדי לצאת מהמעגל זה להאמין. ולעבוד קשה.

ובהקשר הזה חשוב לי להגיד משהו – כבר שנתיים שאני מנסה לחשוב על דרך להחזיר בחזרה לאלה שהאמינו במסע שלי ובזכותם אני מתפרנסת. אלה שנכנסים לבלוג, מכינים את המתכונים וכותבים לי. כן, אתם. אני אומרת את זה כל הזמן ואמשיך להגיד את זה – אני מרוויחה את לחמי כי אתם פה. כי אני יכולה לשלוח לחברה מסחרית בסוף פעילות את נתוני הכניסות ולהוכיח להם שהתוכן שלהם עובד. וזה נטו בזכותכם.

וככל שאני עושה יותר אני חייבת להחזיר יותר. זה הגלגל. מי שלא יודע לחיות בתוכו ולא מבין את המעגל הזה עדיף שיצא ממנו.

אז אני מרימה לכם בהזדמנות הזאת ומבקשת את עזרתכם – עזרו לי למצוא דרך להחזיר לאחרים. לא בצורה מתנשאת וצינית, ובטח שבטח לא מרחמים, פשוט כדי לתת קצת בחזרה ממה שמאות אלפים נתנו לי. יש לכם רעיון? כתבו לי בתגובות או בהודעות פרטיות באינסטגרם או בפייסבוק. בין אם מדובר בפרויקט גדול או עזרה נקודתית.

ובחזרה לשולה המופלאה שהכרתי בזכות אירוע ‘ירוחנוכה‘ שיתקיים ממש בימים הקרובים בירוחם (05-06.12.2018 – ימים רביעי וחמישי).

כדי לעזור להם לקדם את האירוע האדיר הזה, ששם בקדמת הבמה את כל הטוב שיש לירוחם להציע (ויש), נסעתי בשבוע שעבר להכיר כמה מהאנשים שישתתפו בפעילויות שיתקיימו שם. ככה הכרתי את שולה. וגם עוד המון אנשים מוארים אחרים שאני מבטיחה לספר עליהם ממש בקרוב.

אז מה בעצם הולך לקרות? הו, טוב ששאלתם. וחכו רגע עם הספינג’! מבטיחה לכם ששווה את הדקות שתקראו.

ביומיים האלה יתקיימו בירוחם מגוון סדנאות ופעילויות לכל המשפחה. מסדנת אמנות לציור אריחים מרוקאיים, קליעת סלים, יצירת קישוטים בדואים מחוטים צבעוניים, טיולי אופניים וגולת הכותרת (שלי כמובן) הן סדנאות האוכל – סדנת מופלטות וספינג’ שתקיים שולה בעצמה, סדנת טעימתו בירה, סיור וסדנת פיתות בדואיות בהר הלבן (אתם חייבים ללכת לשם – זה מיזם אדיר), סדנה להכנת פיתות פרנה, סדנה להכנת גלידות, סדנת שוקולד ועוד.

איך זה עובד?
קונים כרטיסייה ומצטרפים לשלל הפעילויות והסדנאות. יש סדנאות שאפשר ללכת אליהן גם פעמיים ושלוש ביום ויש כאלה שפעם אחת. אבל כל הפעילויות כלולות במחיר הכרטיסייה. עוד אופציה היא פשוט לרכוש כרטיס לסדנה/פעילות ספציפית ולא לכל היום.

כמה זה עולה?
– 2 סדנאות במחיר 90 שקלים.
– כרטיסייה ליום ליחיד – 140 שקלים בהרשמה מראש או 160 שקלים בקנייה במקום.
– כרטיסייה ליומיים ליחיד – 260 שקלים בהרשמה מראש או 280 שקלים בקנייה במקום.
– כרטיסייה משפחתית ליום אחד (עד 5 נפשות) 580 שקלים בהרשמה מראש או 630 בקנייה במקום.
– התשלום מגיל 3 ומעלה.
– כל כרטיסייה מאפשרת פעילות של סדנאות מסוימות פעם אחת ביום ושאר הפעילויות ככל יכולתכם וללא הגבלה.

מחכה לראות אתכם שם ואל תשכחו לתייג אותי ולחבק את שולה בשמי <3

ועכשיו – למתכון שכולכם חיכיתם לו – ספינג’!

אין לי מספיק מילים להסביר לכם כמה העונג הזה טעים. לא משנה כמה שבעה הייתי ביום הזה שבאתי לבקר את שולה, וגיל (שנסע איתי לירוחם) עדי כמה שבעה הייתי, את הספינג’ הזה חיסלתי. מה זה חיסלתי, אכלתי 2!

ואגב, תנו לי רגע להתרגש – את הספינג’ פה בתמונה אני הכנתי. זאת אומרת עשיתי מה שהבת של שולה אמרה לי לעשות, אבל היי, לשתי את הבצק עם הידיים ועטפתי את הסופגניות בסוכר. אין אין, בסוף עוד אצליח בכל הקטע הזה של אוכל ?

טוב רחלי, חלאס להצחיק את עצמך, אנשים קראו פה טקסט באורך הגלות וכבר יש להם ריר על הספינג’. בסדר בסדר, עוברים למתכון.

ספינג’ של שולה כנפו

מצרכים:
1 קילו קמח לבן רגיל
1 כף שטוחה מלח
1 כף סוכר
2 ו-1/2 כפות שמרים יבשים
3 ו-1/2 כוסות מים פושרים
1 ביצה L
1 כפית תמצית וניל איכותית

לסירופ – שמספיק למיליון ספינג’ (מלא דגשים והערות על הסירופ למטה בהערות):
1 קילו סוכר לבן
1 ליטר מים
1 שקית סוכר וניל
1-2 פלחי לימון

אופן הכנת הספינג’:
– מנפים לתוך קערה את הקמח (מעבירים אותו דרך מסננת דקה). מוסיפים מלח, סוכר ושמרים ומערבבים עם היד.
– בקערה נוספת שמים מים פושרים, ביצה ותמצית וניל ומערבבים – גם עם היד (שם נמצאת כל האהבה).
– מעבירים את הנוזלים לתוך קערת הקמח ומערבבים עם היד עד שנוצר בצק דביק מאוד. אם קשה לכם הערבוב כי הבצק נדבק ליד פשוט שטפו אותה ותמשיכו לערבב עם ידיים רטובות.
– סוגרים את הקערה עם שקית ניילון ומאפשרים לבצק לתפוח ולנוח במשך 30-40 דקות.
– יוצרים כדורים בגודל לחמניית המבורגר עם ידיים רטובות או משומנות ומניחים אותם על נייר אפייה שנמצא על השיש. ממתינים 10 דקות ובינתיים מחממים את השמן על אש בינונית.
– כשהשמן רותח מרימים כדור בצק, יוצרים חור באמצע עם הידיים ופותחים אותו מעט (הבצק גם ככה רך ונופל כלפי מטה בשנייה).
– מניחים בזהירות בתוך השמן הרותח ומטגנים מ-2 הצדדים עד הזהבה.
– ועכשיו מחליטים איך לצפות. אפשר לצפות עם סוכר לבן, פשוט מניחים בתוך קערה עם סוכר ומגלגלים. ואפשר לטבול בתוך סירופ סוכר דבשי שצריך להיות חם בזמן הטבילה. הסבר מיד בהמשך.

אופן הכנת סירופ סוכר דבשי לטבילת הספינג’
– בסיר גדול שמים סוכר ומים ומביאים לרתיחה. מבשלים על אד בינונית עד שהסירופ מתחיל להסמיך. זה לוקח בערך 20 דקות.
– מוסיפים סוכר וניל ופלח לימון ומבשלים עד שמגישים למרקם שמזכיר מייפל/דבש. שומרים בחוץ עד שבוע או במקרר במשך חודש.
– וכשרוצים להשתמש? מביאים לרתיחה עדינה את הסירופ ורק כשהוא רותח מכניסים פנימה את הספינג’ לכמה שניות מכל צד, נפטרי מעודפי סירופ ומעבירים לצלחת.

הערות ושדרוגים
– הספינג’ יכול להיות חם או קר כשהוא נכנס לסירופ סוכר, אבל הסירופ חייב להיות חם.
– במקום לעטוף בסוכר רגיל אפשר להוסיף לסוכר קצת קינמון ואז יהיה לכם ציפוי היסטרי של סוכר וקינמון.
– לא חייבים עם חור. אפשר גם ליצור עיגולים קטנים יותר על נייר האפייה ואז לטגן אותם ככה ולצפות. יצא אש.
– הספינג’ הכי טעים בשעות הראשונות אחרי ההכנה. אם רוצים בכל זאת להגיש ביום שאחרי פשוט שומרים את הספינג’ בקופסה אטומה ולא מצפים ואז טובלים אותם בסירופ החם בסמוך להגשה.
– הכמות של הסירופ פה מספיקה לגדוד, שולה והבנות שלה פשוט מכינות את הכמות הזאת ושומרות במקרר ואז יש להם סירופ כשהם רוצות להכין.
– רק שתדעו, הסירופ הזה מעולה גם להרטבת עוגות שמרים אחרי שהן יוצאות מהתנור.