אומרים שצריך לחשוב על ניצולי השואה כל יום בשנה, לא רק ביום השואה. אומרים גם שצריך לאהוב כל שלישי ושישי, כל ראשון ושבת, ולא רק ביום האהבה.

אומרים שלא צריך את הימים האלה, שמזכירים, שעוטפים בגעגוע או בזכרון, בשמחה או בעצב.

אז אומרים.

אני לגמרי מבינה למה רבים חושבים ככה, הרי ברור לכולם שאת ניצולי השואה צריך לזכור גם בחודש ינואר ולא רק באפריל, שצריך להעניק אהבה גם בערב כשחוזרים רצוצים מהעבודה ולא רק בוולנטיין.

אבל החיים רחוקים מלהיות מושלמים, החיים עמוסים, מלאים במחשבות וטרדות, מלאים בעייפות וריצות. ולפעמים, טוב שיש מי שמזכיר לנו את הדברים החשובים.

את אלה שלא זכו להקים משפחה כי קצין אס אס החליט לגדוע להם את החיים, את אלה שהצליחו להגיע לכאן ובקושי מצליחים להתקיים, את אלה שחיים מקצבה כל כך קטנה שאני באמת לא מצליחה להבין איך מתמודדים איתה ועם ההוצאות הרבות שיש כאן, ואת אלה שלא תמיד אנחנו זוכרים לאהוב.

שמעתי לא מעט בחודשים האחרונים על אנשים שרוצים לבטל את הימים האלה, ימי האבל והזכרון “צריך לזכור אותם בכל יום”, אז רק רוצה לספר לכם, שלולא יום השואה, הילדים והמבוגרים בבית ספר תחכמוני בבת-ים ככל הנראה לא היו שומעים את הסיפור של סבתא שלי, במסגרת זכרון בסלון – פרויקט שמתקיים ביום השואה ובו ניצולים רבים מספרים על מה שעבר עליהם.

לולא יום השואה לא בטוח שהייתי עוצרת את המירוץ של היום, עומדת ונזכרת בהם, בכולם, לא רק בסבתא הגיבורה שלי. לא כי אני לא רוצה, לא כי לא אכפת לי, כי החיים הם לא אלגוריתמים בשחור לבן.

אז כן, צריך לזכור אותם תמיד, אבל גם צריך לתת ליום הזה את הכבוד הראוי לו. זה לא במקום, זה בנוסף.

ולכם, ממשלה יקרה שיושבת שם למעלה ומחזיקה את התקציבים שיכולים להפוך את הדכדוך והכאב שלהם לקצת יותר נסבל. לכם, שם בכנסת, שזוכרים אותם רק ביום השואה. לכם, שעובדים בביטוח לאומי ומבקשים מאשה בת 83 להוריד תחתונים כדי לראות כמה ואם היא מסוגלת ואחר כך עומדים בצפירה ומבכים על אלה שנספו. לכם הטקסט הזה ממש לא מיועד.

אתם, שקיבלתם על עצמכם את השליחות והאחריות לעזור, אתם צריכים וחייבים לזכור אותם כל השנה. כל יום בשבוע. כל דקה ביממה. אותם ואת אלפי הקשישים האחרים שהפכו לשקופים.

אז רגע לפני שאני שולחת אתכם להכין את האוכל הכי מחבק שיש, הכי מעלה זכרונות, הכי מלא באהבה, אני רוצה לספר לכם שלמרות הזוועות והכאב צריך לראות גם את הניצחון. צריך לספר גם על האופטימיות של סבא שלי ועל המשפחה הגדולה של סבתא שלי, על ההצלחות שלהם, על העובדה שלמרות הקשיים הם הקימו בית, עבדו, חיו חיים מלאים.

דיברו אתמול המון על ניצחון הרוח, צמד מילים קצת גבוה ורוחני, צמד מילים שנכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה, אבל יש בו כל כך הרבה אמת וכח.

המתכון שלפניכם הוא אחד הנצחונות של סבתא, שעלתה לארץ מטרנסילבניה והביאה איתה שק שלם של תרבות אחרת, והיא אוהבת ומקדשת אותה, לא שוכחת לרגע מאיפה היא באה וכמה חשוב לזכור, גם דרך האוכל, את השורשים והעבר.

נוקדלי (או גלושקה כמו שסבתא קוראת לזה) עם תבשיל פטריות

מצרכים לנוקדלי:
1 ו-1/2 כוסות קמח לבן
3 ביצים
1 חלמון
1/3 כוס מים
כפית שטוחה מלח

מצרכים לתבשיל פטריות:
3 כפות שמן זית
1 בצל לבן גדול או 2 בצלים קטנים
8-10 שיני שום (כן, זה מלא, אבל זה מעולה)
10 פטריות טריות – שמפניון/פורטבלו או שילוב של שתיהן
2/3 כוס מים רותחים
כפית שטוחה קורנפלור
מלח ופלפל לבן
1/2 כפית פפריקה מתוקה

הגשה – אופציונאלי – פירורי לחם זהובים בניחוח שום:
1/2 כוס פירורי לחם
2 כפות שמן זית
3 שיני שום כתושות
1/2 כפית מלח

אופן הכנה:
– תבשיל פטריות: חותכים את הבצל והשום לפרוסות דקות ואת הפטריות לרבעים או פרוסות.
– במחבת גדולה או בסיר מטגנים עם שמן זית את הבצל, עדיף על אש נמוכה, עד שהוא מזהיב אבל לא צרוב. זה אומר שהוא צריך להתרכך ולהתקרמל ולא להצרב ולהפוך לפריך. זה לוקח קצת זמן, כי הבישול איטי, אבל שווה לגמרי וזה גם החלק הכי ארוך במתכון הזה אז תשקיעו.
– כשהבצל זהוב מוסיפים שיני שום פרוסות ומטגנים, תוך כדי ערבוב, במשך 3-4 דקות.
– מוסיפים את הפטריות וממשיכים לטגן עוד 3 דקות עד שהפטריות מתרככות מעט אבל עדיין קצת מוצקות.
– מערבבים בכוס קורנפלור עם מים רותחים ומוסיפים. מתבלים במלח, פלפל לבן ופפריקה אדומה ומבשלים עד שהנוזלים מצטמצמים והפטריות רכות. מניחים בצד.
– נוקדלי: בקערה עמוקה מניחים את הקמח ויוצרים באמצע גומה, שוברים את הביצים והחלמון לתוך הגומה ומתבלים במלח.
– מתחילים לערבב ולגרוף קמח מהצדדים פנימה, עדיף עם מזלג, ולאט לאט מוסיפים את המים. חשוב מאוד – כמות המים כאן משוערת ולא מדויקת כי לעיתים הבצק הזה דורש יותר מים (תלוי מאוד בגודל הביצים ובטמפרטורה בחוץ). המרקם צריך לנוע בין טחינה מאוד סמיכה לבצק של פנקייק.
– בעזרת מכשיר להכנת נוקדלי (הוא נמכר בשווקים ב-10 שקלים) או מעל מסננת עם חורים גדולים או פומפיה פתוחה עם חורים גדולים או עם כפית קטנה, מזלפים בצק לתוך סיר עם מים רותחים ומומלחים. אם משתמשים בכפית פשוט מרטיבים את הכפית במים הרותחים ומתחילים להניח בתוך המים 1/3 כפית מהבצק בכל פעם. אם משתמשים במכשיר (ראו תמונה), מניחים כף גדושה מהבצק מעל המכשיר ומזיזים את החלק העליון ימינה ושמאלה, הוא זה שחותך את הבצק לנטיפים קטנים שעוברים דרך החורים.
– מבשלים במשך 5 דקות או עד שהנוקדלי צפים ומסננים החוצה לקערה גדולה. אם לא מגישים מיד עדיף לזלף על הנוקדלי כפית שמן זית ולערבב (אפשר לשמור במקרר או במקפיא בקופסה).
– מניחים את הבצקניות על צלחת גדולה, מניחים מעל את תבשיל הפטריות ומעטרים בפטרוזיליה או עירית.
– אם רוצים להגיש עם פירורי לחם זהובים מעל, פשוט מטגנים במחבת עם שמן זית את פירורי הלחם עם השום והמלח עד שהם הופכים פריכים וזהובים. חשוב כל המזן לערבב אחרת זה ישרף לכם. את הפירורים מניחים מעל התבשיל והנוקדלי רק לפני ההגשה.

הערות חשובות:
– למי שאוהב, אפשר להוסיף לתבשיל פטריות, בזמן הוספת הפפריקה, 1/2 כפית כורכום שכם צובע מעט את התבשיל וגם נותן לו טעם של פטריות חמות שמגישים מעל חומוס. אפשר גם מעט כמון.
– אם מכינים את הבצקניות למרק, פשוט מבשלים אותן בתוך המרק 10 דקות לפני שהמרק מוכן לגמרי.
– הגשה: אפשר להגיש את המנה הזאת עם עירית או פטרוזיליה קצוצים מעל ואפשר לשדרג אותה עם פירורי לחם זהובים בניחוח שום (מתכון מצורף למעלה) ואפילו עם גבינת פרמז’ן מגורדת.
– רוצים לשמור את הבצקניות ולהשתמש בהן מחר או חודש הבא? פשוט ערבבו אותן עם מעט שמן זית כדי שהן לא תדבקנה ותשמרו במקרר בקופסה סגורה או במקפיא בשקיות עם כמויות מדודות שאפשר להוציא וישר לזרוק לסיר המרק רגע לפני שהוא מוכן.