מי שעוקב אחרי באינסטגרם או בפייסבוק בטח זוכר שלפני שבועיים חזרתי מפולין. ולא, לא מקרקוב וגם לא מורשה, אלא מגדנסק – אחת הערים היפות ששוכנת לחופו של הים הבלטי.

כשמיכל מנור, בעלת הבלוג “רואה עולם” הציעה לי להצטרף לנסיעה שהיא מארגנת, במסגרת שיתוף פעולה עם Pomorskie Tourist Board – לשכת התיירות של מחוז פומורסקי בה שוכנת גם גדנסק, נכנסתי מיד לאלוהי המידע (גוגל) וקראתי קצת על העיר (כאן אגב גם תמצאו עוד מידע על העיר ומה היא מציעה).

אני מודה שהדבר הראשון שרציתי, אחרי קריאת הכתבה הראשונה בגוגל, זה לוותר על הנסיעה. בכל זאת מדובר בעיר שבה החלה מלחמת העולם השנייה ואם יש משהו שאני מאוד רגישה אליו זה בדיוק הנושא הזה.

כנכדה לסבא וסבתא ניצולי שואה, שחיו את המלחמה הזאת שנים אחר כך, היה לי קשה לחשוב על בילויים בעיר שבה התחיל התופת.

ואז חשבתי שוב, והבנתי שהניצחון הגדול הוא דווקא להיות שם היום, לראות מקרוב את המקומות, לשמוע את הסיפורים שלהם ולספר את שלי. לנסות להבין איך זה קרה וגם להנות ולבלות כי זה מה שסבא תמיד אהב. ובכלל, יש משהו בהמצאות שלי שם שהרגיש כנצחון.

הרגשתי את זה עכשיו כשהייתי בגדנסק והרגשתי את זה גם לפני 20 שנה כשטסתי לגרמניה.

אבל רגע, לא באתם לשמוע על תהיות חיי ומחשבות מוחי הקודח, באתם לקרוא איך היה. אז תרשו לי להתחיל מהסוף – גדנסק היא המקום שלא הייתם בו ואתם חייבים להגיע אליו.

קודם כל מדובר ביעד אטרקטיבי עם טיסות זולות ממש. הצצה חטופה במחירי הטיסות לגדנסק, עליהן אחראית חברת התעופה ראיינר (בלינק תמצאו את מחירי הטיסות העדכניים), מגלה תמונה מטורפת – המחירים נעים בין 35-110 דולר. למרות שמדובר בטיסות low cost הטיסה נהדרת, המושבים מספיק מרווחים וכמעט ואין תורים בעלייה למטוס.

שנית, כי גדנסק היא המקום היחיד שהייתי בו וכולל כל כך הרבה אפשרויות בילוי – יש בה ים וחופים מדהימים לרבוץ בהם (גם בגדנסק עצמה וגם בעיר סופוט שצמודה אליה), קניונים ענקיים עם מחירים שישאירו את הארנק שלכם עם מלא עודף (מי אמר חולצות ב-10 שקלים ב-h&m), המון בתי קפה ומסעדות, אטרקציות תיירותיות שמתחילות באוטובוס שסובב את העיר ועד שייט בנהר, יערות קסומים עם אגמים וברבורים במרחק שעה נסיעה, שייט קייקים ואוכל פשוט מושלם. ויעידו על כך הקילוגרמים הנוספים שהבאתי איתי בבטן. וגם במזוודה.

אז לפני שאני שולחת אתכם ישירות אל ההמלצות שלי, ומה כדאי לעשות בעיר, בעיקר בתחום האוכל, תרשו רק לחפור על עוד דבר קטן – אל הנסיעה הסופר כייפית הזאת הצטרפו גם 4 בלוגריות נוספות, כל אחת מתחום אחר והן כתבו על דברים וצדדים אחרים של העיר שאני לא כתבתי עליהם מפאת חפירת יתר שלי ואני ממש ממליצה לכם להכנס ולקרוא גם את ההמלצות שלהן:

מיכל מנור מרואה עולם שכתבה על היסטוריה, גלריות, אמנות ובתי קפה בגדנסק ומחוצה לה וגם על טיול לגדנסק עם ילדים.
ינינה מהבלוג אפקים מטיילים שכתבה על טיול קייקים מחוץ לגדנסק ועל הצעה למסלול עם ילדים בגדנסק כולל מוזיאונים ופינות חמד.
זיוה מהבלוג שמתי לב שכתבה על טיול מחוץ לגדנסק.
ושנטי גדרון (אוהבת אותך יא כוכבת) מהבלוג the funny bunny שכתבה על שופינג ואופנה.

קדימה מתחילים!

איפה אוכלים + אטרקציות קולינריות

גדנסק היא ההוכחה שאוכל פולני הוא הדבר הכי רחוק מהסטיגמה שיצאה לו. יש בה מסעדות מומלצות על ידי מדריך מיישלן, אוכל רחוב משגע (ובמחיר מדהים), בתי קפה טרנדיים וגם לא מעט קונדיטורית ושווקי אוכל. והיא בעיקר מתמחה בדגים, ירקות ופירות.

סדנת לחמים ביער

עזבו אתכם מכל המסעדות, הסופרים, בתי הקפה והשווקים ורוצו לקרולה בובר. אחת הנשים המרגשות והמוכשרות שפגשתי בטיול הזה ובכלל.

הבית של קרולה ב-Lipusz (בסביבות שעה נסיעה מגדנסק), בו מתקיימת הסדנה (צריך להתקשר מראש להזמין), שייך לאדמות הקשוביאן ומתגוררת בו אוכלוסייה סרבית שלה שפה מיוחדת וסממנים מאוד מובהקים של התרבות שלהם כמו ציורי פרחים על קירות הבתים, אוכל שנשען על חומרי גלם מקומיים בלבד והמון אמנות שהתחילה לפני מאות שנים.

גם הלחמים שבובר מכינה נשענים על מסורות ישנות והיא עושה שימוש במתכונים בני מאות שנים אותם מצאה באזור כשחלקם ניתנו לה על ידי שכנים ואנשים שהגיעו לבקר.

הבית שלה, מעבר להיותו מוזיאון לתרבות הפולנית/קשוביאנית, נמצא באמצע יערות קסומים עם אינספור עצים ירוקים, אגמים צלולים וברבורים צחורים שנדמה שנלקחו מהאגדות.

בזמן שביליתי אצלה, והיא לימדה אותי איך להכין לחמי כוסמת – אותה היא מגדלת בגינה, עוגיות עם קורצנים מיוחדים (יש לה מאות כאלה!) וגם הביאה חברה שתראה לי איך מכינים עוגיות מקושטות, היא גם סיפרה בעיניים מבריקות מדמעות על היהודים שחיו שם ובעיקר עבדו מאוד קשה בזמן המלחמה כדי לסלול כבישים, לבנות מבנים ובואו נודה על האמת, כנראה גם כדי לבנות לעצמם את הגטו הבא.

בשיחה הארוכה שלי איתה, שתורגמה מאנגלית לפולנית על ידי מיכהו, המדריך המופלא שהצטרף אלי לכל טיולי האוכל ועזר לי להבין מה אני אוכלת ומה הסיפור מאחורי כל מבנה, הבנתי כמה קשה גם לה לחיות עם הטרגדיה העצומה של המלחמה. עם העול והמחשבות על הדברים שהתרחשו שם.

לא היה לי הרבה מה להגיד לה על זה פרט לדבר אחד שחשוב לי להגיד גם לכם – המלחמה הארורה ההיא חייבת להשאר בראש ובלב של כולנו, לא רק כדי לזכור את מי שנקבר שם, באדמות האלה, אלא בעיקר כדי לוודא שהיא לא תקרה שוב.

ולגבי קרולה, האישה שנכנסה לי עמוק ללב, לה בעיקר חשוב לי להגיד תודה על הלחם הכי טעים שיצא לי לאכול ועל הדבש המטורף שהיא הגישה לי לצד הלחם עם החמאה. מדובר בדבש שמפיקים השכנים שלה, וגם הוא מבוסס על כוסמת שגדלה אצלה בגינה. ואם בדבש עסקינן, אם חשבתם שישראל היא מעצמת דבש, חכו שתגיעו לפולין. הפולנים נוטים להמתיק כמעט כל דבר עם דבש ויש להם אינספור סוגים – מדבש כוסמת ועד דבש מפרחים מיוחדים. אם מזדמן לכם להגיע לאזור אני ממש ממליצה לשאול את המקומיים באיזה בית מוכרים דבש ולרכוש לעצמכם לפחות צנצנת גדולה אחת.

ואגב, לפני שיצאתי משם היא גם פינקה אותנו באוכל פולני קלאסי שהביאה מהמסעדה הסמוכה – borowa ciotka (תמצאו כאלה רבות בדרך ומיכהו המליץ על כולן בפה מלא אז אני סומכת עליו).

אוכל גורמה

אל מסעדת biay krolik restaurant הגעתי ביחד עם מיכהו שלקח אותי להכיר את אחת המסעדות הכי יוקרתיות ומטורפות בגדנסק. מדובר על מסעדה שעושה שימוש בחומרי גלם עונתיים בלבד ויש לה תפריט שמתחלף כל 4 שבועות לפי חומרי הגלם שנמצאםי כרגע בשיאם.

המסעדה מגישה תפריט טעימות הכולל 11 מנות, כל אחת יותר יפה וטעימה מהשנייה, כשהאופציות הן תפריט המבוסס על דגים (אותו אני לקחתי) ותפריט המבוסס על בשר.

המחירים, היחסית יקרים ביחס לפולין אך זולים משמעותית מהמחירים באירופה, מסתכמים ב-190 שקלים לארוחה הכוללת לחמים ו-2 סוגי חמאה לפתיחה ולאחר מכן 11 מנות כאשר 4 מתוכן הן קינוחים.

מכיוון שהתפריט משתנה באופן תדיר למדי רוב הסיכויים שלא תאכלו את מה שאני אכלתי אז אדלג על תיאורי המנות אבל יש לי תחושה שהתמונות מדברות בעד עצמן. רק בואו רעבים, זה אמנם נראה קטן אבל במנה ה-6 כבר לא יכולתי לנשום.

שווקי אוכל

לגדנסק שוק אוכל מקורה – market hall, מהגדולים בפולין, רק שלצערי הגעתי אליו בעודו סגור (יום ראשון). אני מציינת אותו למרות שלא ביקרתי בו כי שמעתי עליו דברים מעולים וגם ראיתי אינספור תמונות ואני ממליצה לכם לנסות ולבקר בו רק שימו לב שהוא סגור בראשון. הנה אגב עוד תירוץ בשבילי לחזור לשם 🙂

ובכלל, גדנסק מלאה בשווקי אוכל קטנים עם ירקות מקומיים צבעוניים וטעימים בטירוף ופירות יער שעונתם מתחילה ממש עוד חודש.

והמחירים? הו המחירים. על צרור גדול של אספרגוס תשלמו כאן בין 6-9 שקלים. מזכירה לכם שבארץ משלמים 39 שקלים על גודל קטן יותר. כבר סיפרתי לכם אגב שזללתי כמויות בלתי הגיונית של אספרגוס בטיול הזה?

מסעדה פולנית

אם יש משהו שחיפשתי כל הטיול זה אוכל פולני אמיתי. לא כזה שקיבל השראה מאירופה אלא משהו מקומי יותר ובמסעדת POLSKIE SMAKI CAFE RESTAURANT שממוקמת בעיר סופוט תקבלו את זה.

למסעדה תפריט מגוון ומאוד איכותי (מדובר במסעדת גורמה יותר מאשר מסעדת פועלים) עם כמה אופציות לכיסונים מהמטבח הפולני שנקראים פירוגי ותוכלו למצוא אותם כאן בשלל מילויים – סלמון, ברווז, פטריות, תרד או גבינות ולצידם בתפריט גם מרק דגים פולני, סלטים עם המון ירקות עונתיים, דגים בהמון וריאציות (האזור מתמחה בדגים מדהימים וטריים) עם דגש על הרינג, אותו תמצאו כמעט בכל מסעדה, וכמובן תפוחי אדמה – חומר הגלם הכי אהוב בפולין אחרי הרינג ושמיר.

ואגב פירוגי, אפשר למצוא אותו בגרסתו הקפואה בכל הסופרים ואני לגמרי ממליצה לכם לרכוש כמה חבילות סמוך לטיסה ולקחת איתכם בשקית.

ויש למסעדה הזאת גם בונוס אדיר – היא ממוקמת ממש מול החוף הבלטי של העיר סופוט (מרחק חצי שעה נסיעה מגדנסק) ולצד המזח המדהים שלהם. תמונה של חוף הים תוכלו לראות בתחילת הפוסט למעלה.

המחירים נעים בין 25 שקלים ל-80 שקלים לעיקריות, 25 שקלים למרקים ובאזור 20 שקלים לקינוח.

בירה, אוכל ומה שבינהם

מסעדת HOTEL CENTRAL RESTAURANT ממוקמת כ-5 דקות נסיעה ממרכז העיר (מהמלון בו לנו) והיא מציעה אוכל מודרני בשילוב עם מסורתי לצד בירות שמיוצרות במרתף של המקום.

תמצאו שם המבורגרים גדולים עם מלא תוספות וצ’יפס עבים שמכינים מתפוחי אדמה מקומיים לצד מנות קלאסיות כמו הרינג, כבד קצוץ ושמאלץ.

במקום המון סוגים של בירות מקומית, שלא טעמתי כי אני ובירה לא חברים, אבל חברותיי לארוחה סיפרו שהן היו נהדרות.

אוכל רחוב

החלק הכי מעניין, טעים ומיוחד בגדנסק הוא אוכל הרחוב. בגלל שלא היה לי מספיק זמן הצלחתי לשים את ידי על מעט מאכלים כאלה אבל כל אחד שטעמתי היה יותר מושלם מהשני.

כמעט בכל פינת רחוב תוכלו למצוא גבינות מעושנות שצורבים על הגריל, אותם מגישים המקומיים עם קונפיטורת חמוציות. זה אולי נשמע מוזר אבל תסמכו עלי שמדובר במעדן וניתן גם לקנות את הגבינות האלה בסופר ולהכין בבית על המחבת.

עוד מאכל רחוב מאוד פופולרי הוא סנדביץ שמאלץ שמכינים מלחם ביתי עבה ומשביע ועליו מורחים כמות נדיבה של שמאלץ, המון בצל קצוץ ומלפפונים חמוצים ביתיים.

לקינוח תוכלו למצוא גלידות שמזכירות מאוד את הגלידה האמריקאית שנמכרת פה אצלנו רק שכאן היא עשירה יותר ועולה 3 שקלים (וזה עוד ברחוב תיירותי).

וגולת הכותרת בתחום קינוחי הרחוב – Swieze paczki. ישנן המון מאפיות ברחובות גדנסק שמוכרות את המאפה הזה, שמזכיר מאוד סופגניה עם ציפוי לבן, מתוק ודביק, ועם מילוי נדיב במיוחד של פטל, שוקולד, עלי ורדים, וניל ועוד שלל סוגים.

העונג הזה עולה גם הוא באזור 2.5-3 שקלים ואני לא מרשה לכם לחזור לארץ לפני שטעמתם את הדבר המושחת הזה.

איפה ישנים

אנחנו לנו במלון שנקרא hotel Gdansk שממוקם ממש קרוב למדרחוב עם המון חנויות, בתי קפה, אוכל רחוב ונוף משגע של הנהר.

המבנה של המלון הוא בין היחידים ששרדו את המלחמה כך שיש לו גם ערך היסטורי.

המלון מאוד נקי ומסודר, הצוות היה סופר שירותי ואדיב (הטרפתי אותם שימצאו לי שנאי שיתאים לכל מכשירי החשמל שהבאתי ולא התאימו – צריך מטענים עם 2 פינים בלבד) ויש למלון גם מסעדה צמודה ונהדרת – Brovarnia Restaurant שם אכלנו את ארוחות הבוקר שלנו שכללו מלא מלא אספרגוס, הירק האהוב עלי בעולם לצד כמה סוגי ביצים, נקניקים, ריבות, ירקות, לחמים, קינוחים ומאפים.

ועכשיו, אחרי שקראתם על העיר הכי מגוונת שיש, מי מצטרף אלי לביקור חוזר? אני לגמרי מתכננת גיחה לשם בחודשים הקרובים.