“יוסי שלי, אם הייתי יודע שיום שישי בערב יהיה החיבוק האחרון שלנו, לא הייתי עוזב לעולם, אני נשבע לך, לעולם”.

את המשפט הכואב הזה, שריסק לי את הלב, כתב טל קירמה, שבוע אחרי שאחיו הבכור – יוסי קירמה ז”ל, נרצח ב-09.10.2016 בפיגוע בירושלים. פיגוע שבו ניסה להגן על אחרים, ושילם בחייו.

מלאך.

אלוהים קוטף את הטובים ביותר, אמרו לי חברים שסיפרתי להם עליך. שסיפרתי שגללתי אחורה בפייסבוק שלך, מנסה להכיר אותך קצת יותר ומבינה ממשפט למשפט, מתמונה לתמונה, כמה היית אהוב וכמה הקיפו אותך חברים ומשפחה. כמה העיניים היפות שלך היו מלאות בתשוקה לחיים.

כמה אהבת את המדינה ונלחמת עבורה גם כי הארץ הייתה חשובה לך, אבל גם כדי להגן על כל אלה שאהבת. ועל נוי, איתה התחתנת חודשים ספורים קודם.

עשית את זה כשנלחמת בגבעתי ואחר כך כשהתגייסת למשטרה וליס”מ, שם, בזמן שנלחמת לנטרל את המחבל, מצאת את מותך.

יום העצמאות בפתח, בתפר שבין שכול לתקווה, ואני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לבכות כבר ימים ארוכים. מנסה למצוא תשובות רוחניות יותר או פחות. מנסה שוב ושוב להבין למה.

אז תרשו לי משפט קצר אחרי ימים כל כך ארוכים של מחשבות – אני רוצה שתסתכלו עליהם. לא על המתים, לא על אלה שהלכו, על המשפחות. על הנשים והבעלים. על הילדים והסבתות. על החברים והדודים. על האחים והאחיות. על אלה שנותרו פה עם חור עצום בלב. תסתכלו עליהם ותזכרו כמה איבדנו בשביל להיות כאן.

תסתכלו עליהם ותעריכו. את האדמה והטבע, את החופש ואת הים, את קולות הילדים בחוץ ואת החיבוק הקטן שהיום נראה קצת מפחיד. תעריכו כי שום דבר לא ברור מאליו.

מדברים פה המון על גבולות והסכמים, על פוליטקה ומלחמות, אבל לפני הכל, לפני שלוקחים ומוסרים – אנחנו צריכים ללמוד לכבד את מה שיש. ולא להרוס את פיסת הארץ המופלאה הזאת.

לא בשבילי, לא בשביל המדינה, לא לשם הפוליטיקה – בשביל אלה שאינם ונלחמו על קיומה.

ביומיים האחרונים, בעקבות המתכון לבלינצ’ס של בר רהב ז”ל, קיבלתי עשרות תגובות של חברים שהכירו אותו ואלפי הודעות מאנשים שלא. כאלה שהכינו את הבלינצ’ס שכל כך אהב וסיפרו את סיפורו לילדים. כדי לשמר ולזכור.

בדיוק כמו בר, גם יוסי שילם בחייו כדי לשמור עלינו, והמעט שנוכל לעשות זה לא לשכוח.

את העוגיות הממכרות האלה, שהן הדבר הכי קל להכנה והכי קריספי וטעים, הכרתי בזכות נוי מיכאל. “לפני 3.5 שנים איבדתי את יוסי, החבר הכי טוב שלי, הלוואי שנעשה משהו לזכרו” היא כתבה לי.

כמה שעות אחר כך קיבלתי את המתכון הזה, לעוגיות קורנפלקס וגרעינים, של אתי רביבו קירמה – אמא של יוסי ובשלנית מדהימה, שסיפרה שזה אחד המתכונים שהכי אהב. האמת? אני לגמרי מבינה למה.

אז בקשה קטנה לי אליכם – תכינו. תכינו ותספרו, תכינו ותזכרו, תכינו ותשמחו. אין לי ספק שיוסי רואה ומחייך. מאושר שאתם מעריכים את חייו ומותו.

אני ואלוהים כבר שנים ביחסים אמביוולנטיים, יום אני פה ויום שם, אבל אם יש משהו אחד שאני מודה לו כל יום בחיי זה על הזכות לדבר ושיש מי שמקשיב. אז ברשותכם, ולזכר יוסי קירמה ז”ל, הנה מכתב שכתבה לו נוי.

יוסי – זה בשבילך.

—

יוס,

לכל אחד יש את החבר ילדות שלו, אחד כזה שלא משנה באיזה תקופה בילדות שאת נזכרת הוא תמיד שם.

אחד כזה שחגג איתך את כל ימי ההולדת ותאריך הלידה שלו מצוין בכל היומנים שלך מכיתה א ועד יב, בעטים צבעוניים עם נצנצים.

אחד כזה שתאריך הלידה שלו זכור לך כל החיים (גם אחרי תקופת היומנים).

אחד כזה שעמד לידך ראשון בכניסה לכיתה א ואחר כך עמד לצידך בתמונות מחזור.

אחד כזה שמארגן את ל”ג בעומר ואיכשהו את מוצאת את עצמך מסתובבת עם עגלה של סופר בכל השכונה לאסוף איתו קרשים.

אחד כזה שאת הולכת איתו בפעם הראשונה למסעדה בלי ההורים, חבורת ילדים בכיתה ב’ שמנסים להראות גדולים אבל בכיס יש רק כמה שקלים.

אחד כזה ששורק לך מלמטה בערב שישי ללכת לסיבוב בכיכר וביום כיפור נשאר איתך עד לפנות בוקר בשביל שתקומי יום למחרת מאוחר.

אחד כזה שאתם מחליטים לעשות ‘דיאטת חרמון’ ביחד כי עליתם ממש במשקל.

אחד כזה שהוציא רישיון נהיגה בטסט הראשון ובא לאסוף אותך לסיבוב דאווין, ואחר כך חוגג לך מסיבה עם כל החברים כי עברת טסט חמישי.

אחד כזה שמלווה אותך לאוטובוס דקה לפני שאת יוצאת למסע לפולין ובשנייה האחרונה משכנע אותך לקחת את המעיל החם שלו כי יהיה שם קר.

אחד כזה שלא משנה כמה גדלתם, והקשר לא נשאר אותו הדבר, תמיד אבל תמיד יהיה לכם על מה לדבר ולצחוק.

אחד כזה שהבית שלו בדרך לבית שלך וכל פעם כשאת באה לבקר את ההורים את בכל זאת מסתכלת – אולי הוא מציץ מהמרפסת.

יוס, לעד תשאר האחד הזה עבורי.

אוהבת אותך

נוי

• הכנתם? אשמח שתשתפו את התמונות והאשטאגו #העוגיותשליוסי
• לעמוד הנצחה – זוכרים תמיד את יוסי קירמה ז”ל
• מחכה לתמונות שלכם גם בעמוד האינסטגרם וגם בקבוצת הפייסבוק שלנו

עוגיות אקסטרה ממכרות לזכרו של יוסי קירמה ז”ל

מצרכים:
2 כוסות קורנפלקס קלאסי (הצהוב)
1 כוס גרעיני דלעת
1 כוס גרעיני חמנייה
1 כוס שקדים פרוסים
3/4 כוס מייפל (במקרה הזה אפשר בטעם מייפל או מייפל אמיתי)
2 כפות שמן (כל שמן שתרצו יעבוד כולל שמן קוקוס)

אופן הכנה:
– מחממים את המייפל והשמן בסיר קטן עד שהמייפל חם (אין צורך להגיע ממש לרתיחה חזקה).
– בינתיים מערבבים בקערה קורנפלקס, גרעיני דלעת, גרעיני חמנייה ושקדים.
– מוסיפים את המייפל והשמן לתערובת ומערבבים היטב היטב עד שהכל מצופה.
– מעבירים לתבנית תנור עם נייר אפייה משומן מעט בספריי שמן, ומשטחים לשכבה כמה שיותר אחידה.
– אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך 15 דקות או עד שהכל זהוב יפה.
– מקררים לגמרי ורק אז שוברים לצ’אנקים גדולים יותר או פחות, אל פי העדפתכם, ושומרים בצנצנת סגורה מחוץ למקרר.

הערות ושדרוגים
– אם נשאר לכם קורנפלקס נטול גלוטן מפסח זה הזמן להשתמש בו.
– אתי משתמשת כאן במייפל של אפיכל שזה בעקרון סירופ בטעם מייפל. אתם יכולים להשתמש בו או במייפל אמיתי. המתכון עובד עם שניהם ויעבוד גם עם דבש.
– רוצים לשדרג? אפשר להוסיף לתערובת שומשום או קוקוס (לבן או קלוי).
– במקום גרעיני חמנייה או גרעיני דלעת אפשר לשים פקאנים טבעיים קצוצים דק.